[א] כי השם יתברך מחמת רחמנותו ברא את העולם, כי רצה לגלות רחמנותו,
ואם לא היה בריאת העולם על מי היה מראה רחמנותו… [1]
וכאשר רצה הי"ת לברא את העולם, לא היה מקום לבראו מחמת שהיה הכל אין סוף.
על כן צמצם את האור לצדדין, ועל ידי הצמצום הזה נעשה חלל הפנוי.

[ב] ודע, שיש מין אפיקורסית… שאי אפשר לישב אלו הקושיות, כי אלו הקושיות של אפיקורסית הזאת,
באים מחלל הפנוי, אשר שם בתוך החלל הפנוי אין שם אלקות כביכול.
ועל כן אלו הקושיות הבאים משם, מבחינת חלל הפנוי, אי אפשר בשום אפן למצא להם תשובה,
היינו למצא שם את הי"ת. כי אלו היה מוצא שם גם כן את השם יתברך, אם כן לא היה פנוי,
והיה הכל אין סוף כנ"ל. ועל כן על האפיקורסית הזאת, נאמר (משלי ב): "כל באיה לא ישובון"…
רק ישראל על ידי אמונה עוברים.. ועל כן ישראל נקראים עבריים.

[ג] אך דע.. כי אלו המבוכות והקושיות של האפיקורסית הזאת הבא מחלל הפנוי, הם בבחינת שתיקה,
מאחר שאין עליהם שכל ואותיות לישבם כנ"ל. כי הבריאה היתה על ידי הדבור..
אבל בהחלל הפנוי .. אין שם שום דבור, ואפילו שכל בלא אותיות כנ"ל.  ועל כן המבוכות הבאים משם,
הם בבחינת שתיקה. וכמו שמצינו במשה (מנחות כ"ט): 'כששאל על מיתת רבי עקיבא .. השיבו לו: שתוק,
כך עלה במחשבה'. היינו שאתה צריך לשתק, .. כי משה הוא בחינת שתיקה, בבחינות שנקרא: "כבד פה",
בחינת שתיקה, שהוא למעלה מן הדבור.

[ה] ודע, שעל ידי הנגון של הצדיק, שהוא בחינת משה, הוא מעלה את הנשמות מן האפיקורסית הזאת
של החלל הפנוי שנפלו לשם.

ליקוטי מוהר"ן מהדורא קמא סימן סד בא אל פרעה

[1] יהודה עמיחי: אל מלא רחמים/אלמלא האל מלא רחמים/היו הרחמים בעולם, ולא רק בו. /אני שקטפתי פרחים בהר/והסתכלתי אל כל העמקים/אני שהבאתי גויות מן הגבעות,/יודע לספר שהעולם ריק מרחמים.