שפעם אחת אמר המלך לאהובו השני למלך: “באשר אני חוזה בכוכבים רואה אני שכל התבואה שתגדל בשנה זאת,
מי שיאכל ממנה יהיה נעשה משוגע. אם כן יטכס עצה.” וענה לו שעל כן יכינו בעדם תבואה,
שלא יצטרכו לאכול מהתבואה הנ”ל. וענה לו המלך: “אם כן כשאנחנו לבד לא נהיה משוגעים וכל העולם יהיה משוגע,
אז יהיה להפך! – שאנחנו יהיו משוגעים [כלומר, אנחנו נחשב כמשוגעים]. על כן בוודאי נצטרך גם כן לאכול מהתבואה,
אבל רק זה, שנסמן סימן על מצחנו, שנדע על כל לפנים שאנחנו משוגע. שעם כל אהיה מסתכל על מצחך,
וכן כשתסתכל על מצחי, נדע מהסימן שאנחנו משוגע”.
סיפורי מעשיות, ר’ נחמן
הבהלה לזהב
